[ המלצה מאת Beat Mazenauer ]  הוריו של יאניק הם אנשים טובים, הגונים והוגנים, ולכן מובן מאליו שהם מאפשרים לסמואל, חברו של יאניק, להתגורר בביתם. סמואל אינו מכיר את אביו, ואמו היא בטלנית, שמתקיימת מהמעט שבנה וחברו מספקים לה. לאורך השנים, הופכים שני הצעירים להיות "אחים". לעיתים אף נדמה שהוריו של יאניק אוהבים את סמואל, המנומס והאדיב, יותר מאת בנם, שנוטה למרוד מעת לעת. אך העניין אינו כה פשוט. יאניק וסמואל  בוחנים את הוריו של יאניק בעזרת הצגה דרמטית של מקרים, שהם מוצאים בספר חינוך לעזרה עצמית השייך להורים.  הם עושים זאת לאורך שנות בית הספר שלהם, ובזמנם הפנוי הם מתרועעים עם חבריה ההומלסים של אמו של סמואל, או משחקים בגינה הקטנה שלהם, שנקראת 'סטנבול'. מייד לאחר שהם עוברים את  בחינות הגמר שלהם, נועזותם אינה יודעת גבולות: הם ממריאים לאיסטנבול,  שם מעוניין סמואל להקים עסק, כמו גם למצוא את אביו. הוא משוכנע כי אביו הוא (או היה) תורכי. פין אולה היינריך מתאר חברות זו במיומנות ובמודעות עצמית,  וללא גלישה לסלנג של בני עשרה מעבר לדרוש. מבחינה מבנית, מתגלים בעלילה שני מישורי זמן. שבועות באיסטנבול מתחלפים עם שברי זכרונות, שמתחברים בזהירות ונותנים תמונה כוללת בלתי יציבה. טבעו המרדני והלא בוגר של יאניק מתנגש עם צייתנותו המוחלטת של סמואל. אבל ככל שהעלילה מתקדמת, אנו מבינים שהרושם הראשוני מטעה: באיסטנבול מתגעגע יאניק לחייו הבורגנים והמסודרים בבית, בעוד שסמואל מעז לפנות לכיוון אחר בכל מחיר. פין אולה היינריך מקשר בעדינות בין החוטים ההתפתחותיים השזורים בעלילה. כך הוא יוצר מתח שנמשך ממש עד לסוף הספר. המתח מועצם על ידי הקדמה קצרה בראש כל פרק,  שאותה יכול הקורא למקם ולקשר לסיטואציה בהדרגה, כאשר בסופו של דבר הכיוון אליו מתקדמת העלילה משתנה. Räuberhände (מגרמנית: ידי השודד) הוא ספר מצוין העוסק בהתבגרות ומעשיר מוסכמות ומוטיבים ספרותיים מסורתיים בהיבטים יוצאים מגדר הרגיל.

[ ציטוט אהוב ] "למעט כישלון, איזו אלטרנטיבה משאיר מישהו שתמיד מצליח לו לסובבים אותו?  איזו מין גישה היא להיות טוב וצודק כל הזמן?" (עמ' 150)

[ מידע על ספרים ] Heinrich, Finn-Ole: Räuberhände. (original language: Deutsch) Mairisch Verlag, Hamburg, 2007 . ISBN: 978-3-938539-08-3.