[ המלצה מאת Cristina Beretta ]  'איני יודע כיצד חשים מבוכה, כיצד להסמיק או לגרום לקולי להישמע מבויש או איך להרעיד את מיתרי הקול. קצב פעימות הלב שלי יציב וקבוע. הוא מתגבר אצלי רק בשעת מאמץ גופני.' הוא אוהב לראות אחרים בסבלם, אבל הוא אינו סדיסט, משום שסדיזם 'הוא עניין מסובך, הדורש כל הזמן מחויבות ומאמץ מחושב באופן קיצוני', ולכך אין הוא מסוגל.  
המספר בגוף ראשון מבהיר את הדברים הללו קודם כול, אפילו לפני שהוא מציג את עצמו. שמו מתאו קרנבלה, גבר בן שלושים, שאינו מסוגל לחוש כאב או חיבה ואינו יודע מהי חרטה או אשמה. אנשים נוטים לפרש כרצונם את חיוכו המנומס, דווקא משום שאין דבר מאחוריו. עבורו, חיוך אינו אמצעי ליצירת קשר עם אחרים – וכשהוא מופיע לבסוף בלא הכי כבר אין הרבה טעם לתקשר.  
לאחר שסיים את לימודי התואר הראשון במדעי המדינה, מתאו פוגש את פיליפו במהלך נסיעה ברכבת מאפוליה בחזרה לרומא. פיליפו מתאהב במתאו ומציע לו עבודה בבית הלוויות של משפחתו, שם הוא משמש כאחראי על איפור הגופות. מתאו מתפתה לרעיון שימצא מקום עבודה דיסקרטי, מבודד ובלתי ידוע, ומקבל את ההצעה באמרו כי 'זו עבודה בטוחה ויציבה, הרי אנשים בטח ימשיכו למות עוד שנים'.  
בהלוויית אביו, שנמחץ למוות במגרש חנייה של חנות כלבו תחת משקלו של שולחן שרכש זה עתה, מתאו פוגש את קלאודיה, פאם-פאטאל, ואת אלברטו, בעלה לעתיד. קלאודיה מפתה את מתאו, הנקלע כעת לרומן משונה שצירו נע סביב מונולוגים אינסופיים אל תוך הלילה ומעשים סאדו-מזוכיסטיים.
מתאו הופך במהירות לנקודת ההתייחסות עבור האנשים המתקיימים בתוך המיקרוקוסמוס מלא הסתירות הזה: קלאודיה מתאהבת בו, מוכנה אף לבטל את חתונתה ורוצה להישאר שלו לנצח; פיליפו מתחיל להעלות הצעות חסרות שחר בנוגע לעתידם המשותף, כמו למשל לקבל על עצמם עבודות קלות במלונות פאר; ובאותו זמן מתאו הולך ונעשה דומה יותר ויותר לבן שבעלי בית הלוויות (הוריו של פיליפו) תמיד קיוו לו. אף על פי כן מתאו משיב ריקם את כל הציפיות המעוותות שנתלו בו בלי שמץ של תחושת אשם. 'רמייה עצמית מעולם לא הקלה על סבל, ורגשות אשם מעולם לא ניקו את מצפונו של איש...  איני כה יומרני שאאמין כי בכוחי להשפיע על אושרם או על סבלם של הסובבים אותי. אני שוטה בין שוטים, המשוכנעים שגילו מהו הדבר הקדוש באובססיות שלהם.'  
אלא שאז, ככל שמתאו מתחיל למשוך יותר ויותר בחוטים של המארג הזה בין ארוס, תנטוס, מין אוראלי, סדיזם, מזוכיזם ותסביך אדיפוס, הוא חווה שינוי. בסיום בלתי צפוי, הוא הופך מהטיפוס המופרע לכאורה לדמות האותנטית היחידה בסיפור.     
הדבר המרתק ביותר בעיניי בנוגע לספר הזה הוא אשליית השקיפות שהמחברת הצליחה להעניק למה שלמעשה הוא רשת אפלה ופרוורטית של מערכות יחסים. אפשר אף לומר שפעולותיה הסאדו-מזוכיסטיות של קלאודיה או שירותי המין האוראלי הנדרשים מדי יום בבית הלוויות, הם פחות פרוורטיים מהזיוף ומהצביעות של האנשים הסובבים את מתאו קרנבלה. ורוניקה ראימו הצליחה לתרגם את המציאות הזו למילים, ועל ידי כך שסיננה אותה מבעד לנקודת מבט פרדוקסלית וגרוטסקית, הפכה אותה לרומן ישיר, שלם ודחוס. מזווית פסיכולוגית, היא ניתחה את הדמויות באופן מושלם וזאת מבלי לגלוש לפסיכולוגיזם. הסיפור כולו מוגש בשפה עשירה ומלאת דמיון, ובעלת סגנון אישי ביותר.  

[ מידע על ספרים ] Raimo, Veronica: Il dolore secondo Matteo. (original language: Italian) Minimum fax, 2007 . ISBN: 978-88-7521-138-7.