[ המלצה מאת Charlotte Hansen ]   'שתיקה חנוקה בחצר' הוא ספרה הראשון של אן מורגן, ושמו לקוח משירו הידוע של הנרי ניובולט, Vitaï Lampada (אור החיים), שנכתב בשלהי המאה התשע-עשרה. השורה "רוץ, התפרע, ושחק את המשחק!" המגיעה בסוף כל בית בשיר, מתמצתת את הסיפור שלפנינו, שבסופו מחליט גיבורו ג'ורג' להשתתף במשחק החיים. הסוף עבור ג'ורג' פרנץ' הוא גם תחילת האודיסיאה שלו בדרכו להפוך מנער לגבר, בסיפור הנפתח הן כרומן חניכה קלאסי והן כסאטירה מודרנית. ג'ורג' פרנץ' הוא סטודנט צעיר, מפונק וחסר מזל, הרואה בעצמו גאון ספרותי בהתהוות, במידה רבה על פי הדגם של גיבורו הספרותי הדגול, אוולין וו (מחברם של רומנים סאטיריים על האריסטוקרטיה הבריטית: 'בחזרה לבריידסהד', 'חרב של כבוד', 'סקופ' ועוד). אן מורגן מצליחה להגחיך את הניסיון של ג'ורג' להידמות לוו ואת התייחסויותיו הרבות אליו עד שזה כמעט נוגע ללב.
למראית עין, ג'ורג' לומד לקראת תואר בספרות באוניברסיטת לואישם בדרום-מזרח אנגליה, אך כל שהוא עושה באמת הוא לרבוץ כל היום בבית הוריו מול הטלוויזיה עד כדי טשטוש חושים. למרות שאינו כותב דבר, הוא משכנע את עצמו שהוא שקוע במחשבות. "אלוהים, זה פלא בכלל שהמוח שלו עוד עבד, ברמת החשיבה הזו שהוא נדרש לה בשבועות האחרונים" (עמ' 39). אף על פי כן, אשליות הגדולה שלו ייבחנו במלוא הרצינות ככל שהסיפור העוקצני הזה יתקדם. אנו עוקבים אחר ג'ורג' בדרכו לפגוש את המנחה שלו, ג'ון וורת'י ("מכובד"), שאינו כה מכובד, כפי שמתגלה בסופו של דבר, כשג'ורג' בדיוק מנסה להציג פן אחראי באישיותו. כמו בכל מעשייה טובה, ג'ון וורת'י מגיח שלוש פעמים במהלך הסיפור, ודמותו מתפקדת כמין נביא זעם המתריע בפני ג'ורג' איזה מין אדם הוא עשוי להפוך אם לא יתחיל לרוץ ולשחק את המשחק. ג'ורג' עוזב לבסוף את ביתו (לא נגלה כאן מדוע, די לומר שהפנטזיה שלו עברה לשלב נמרץ יותר) ומוצא עצמו מתגורר בחור של ממש, ההולם את תדמית האמן המיוסר. "הוא לא יכול היה להימנע מלחוש קצת גאווה בעצמו.. ככלות הכול, הוא עשה את זה, לא? הוא עשה את הצעד הראשון... אי אפשר לומר על ג'ורג' פרנץ' שהוא עצלן, שהוא לא חי את החיים" (עמ' 93).  כמובן, ישנה גם אישה הנוכחת ברקע, או כפי שזה נראה, אפילו שתי נשים. ג'ורג' מניח לעצמו בפסיביות אופיינית ליפול ברשתה של אמילי גודצ'יילד, בעלת השם הקולע. 'הילדה הטובה' הזו, שג'ורג' מכיר מימיו באוניברסיטה, מכרכרת סביב 'פורג'' מאז שגילתה בו עניין לפני כמה זמן. היא עורכת ארוחות חגיגיות בסגנון דליה סמית' (שפית בריטית פופולארית המגישה תכניות בישול בטלוויזיה) וחונקת, פשוטו כמשמעו, את 'פורג'' שלה בחיקה העצום. האכפתיות היתרה והנטייה הטיפולית שלה מחביאות מאחוריהן נטיות שתלטניות. וישנה גם האישה האחרת, זו שברחה ממנו, ג'ניפר. או שמא לא הכול אבוד בחזית הזאת. אל תוך המשוואה הזו מוכנסים גם הסיכוי להתמחות במשרד עורכי דין נחשב ומפורסם והופעתו של ג'ורג' בטלוויזיה המשודרת בשעות היום, עד שלבסוף הוא ניגש במרץ למלא את המשימה שבהישג ידו. לאן מורגן יש עין חדה למגוחך ולפתטי, שאותם היא מצליחה לאזן הודות להרבה אבחנות והתייחסויות תרבותיות מדויקות, בעיקר לאובססיה העכשווית לתהילה מיידית. במהלך הקריאה דמותו של ג'ורג' הופכת מרתקת יותר ויותר, אם נרצה או לא; לקראת סוף הסיפור אנו רוצים כבר שירים את הכפפה, יימלט מאחיזתה הסבילה-תוקפנית של אמילי הבלתי נסבלת, וייטוש את ההוויה הנרפית שלו. או אז יהפוך האנטי גיבור לגיבור סיפורו שלו.

[ מידע על ספרים ] Morgan, Ann: A Breathless Hush in the Close. (original language: English) YouWriteOn, 2008 . ISBN: 1849231060.