All guests of the European Literature Days from 2009 to 2014.

[ המלצה מאת Ulrike Matzer ]  "לפני שכל האור דועך / לפני שהאור נעלם בינות העננים, עצי התרזה והשמש השוקעת; לפני שהכול מתפזר: אלך לי בעצמי. אצבור תאוצה ואתעופף לאיזה מקום."  שימוש כה נדיב בפסיקים, בנקודה-פסיק ובנקודתיים, המאפשר להשתהות, להסדיר את הנשימה, להתכונן לקראת המשפט – מייצר מרחב להתחלה כלשהי.   "אין מרכיב שעמו נדמית השפה למוסיקה כמו סימני פיסוק", טען אדורנו ב'הערות על הספרות': "לכל סימן יש תווי היכר וערך משלו, דרך ביטוי משלו, שאינם יכולים להיות מופרדים מתפקידו התחבירי, אך גם אינם מתמצים בו לחלוטין"; סימנים ש"נוכחותם חסרת הגוף מזינה את גופה של השפה" (1). בפרוזה של רייצר, הגוף הזה מנותק, מתפצל לדימויים ולהתרחשויות נפרדות כך שמדי כמה עמודים, כפי שמוסבר בלקוניות על ידי אוּוֶה ג'ונסון, "ניתן להתחיל בפשטות ותוך הקפדה על התבנית הזו" (2): תיאורי מצב, הנפתחים באותיות קטנות ובשתי מלים בגופן מודגש. דימויים מצולמים כביכול, והתרחשויות מהסוג המצוי בסרטים: מבטה החודר של אנגליקה רייצר הוא צילומי וקולנועי גם יחד; הוא שואף לתפוס את הרגע ובה בעת להתמיד עם תנועתו. הסיפור שלה פרוש על פני מטאפורות נראות לעין, אשר בדומה לעדשות, נעות בחדות בין מיקוד לטשטוש. לעתים הדברים מוארים במפתיע: השתקפויות זוהרות שלאחריהן עמימות, ובתווך כמה דברים הנעים לקראת התמזגות זה בזה: כאן המרחב הבהיר של עולם חדש (ברלין), אליו נמלטת אישה צעירה – מריה – כדי להתחיל מחדש, ושם צרות-האופקים הפרובינציאלית וכבלי התא המשפחתי מהם היא בורחת. אם כי הדברים שקורים לאחר מכן, מי נמצא היכן וכיצד הגיע לשם, מתבהרים רק לעתים נדירות: כל דימוי מפותח לאט, קווי המתאר מתבררים רק בהדרגה, והקשרים נעשים מובנים. הקפיצות קדימה ואחורה בזמן ובין לבין, מערבלות את העובדות עם מה שזכור באופן מעורפל, עם חלומות בהקיץ ועם רמיזות לטראומה, ומותירות את הגיבורה נואשת ואינה יודעת את נפשה, או מדוכאת באופן מדאיג: 'כנפיים מפרפרות בעוד את שוכבת לך שם עם מפרקת שבורה.'    
באמצעות שימוש בשאלות שאינן שאלות, ואימוץ נקודות מבט המדלגות בין החיצוני לפנימי, המספרת מתארת ללא כחל וסרק – ועם זאת ברגישות – כיצד מישהי פורשת את כנפיה והופכת לגוזל שזה עתה החל לעוף, אולי אפילו טרם זמן; התפכחות והתבגרות, המתוארות מבעד לחוויותיה כילדה; מריה "נמלטת מהממלכה הרקובה" של המשפחה, ועוברת ממקומה השולי בה בחזרה לאהבה ולחיים. פירוש הדבר כמה פרשיות אהבה עליזות למדי: קצת נאיבית, ביישנית ונועזת, ולעתים קרובות שתויה או מסטולית, היא נפתחת לעולם כולו. בחשיפת יתר.  דרך החשיבה הפיוטית של רייצר והספרות המנוסחת לעילא שלה באות לידי ביטוי לא רק בסימני הפיסוק שלה. שפתה השקולה, המדויקת, החומלת, שונה באופן נעים מהשרבוטים המחוספסים והמהירים הנהוגים בקרב עובדי הקבלן היצירתיים החיים בברלין, אותם היא מתארת בעבודתה. בכתיבתה בעלת האופי המקוטע, שלעתים נדמית כמבחר מובאות מתוך ספרים אחרים, פרטים טעונים ומלאי רגש מוצבים יחד בצפיפות עצומה: זו עוצמה של ממש.  כמובן, החיפוש אחר זהות והרפתקאות של גיל ההתבגרות הם נושאים מוכרים מאד; ולקבל באופן מודע השראה מהם או "מתוכם", כפי שהתנסחה המחברת, זהו אתגר של ממש עבור רייצר. החומר יהיה אלסטי כפי שתייצר אותו: בתפיסה הנמתחת אל המצב העכשווי, הרגש הגואה עולה על גדותיו באופן בלתי צפוי: "זהו קצב חדש, או ההפך ממנו / אנטי-מהירות", מצהיר הספר, ובבלוג של רייצר, אנגליקה אקספרס, אפשר לקרוא: "כמובן, מנקודת המבט הנשית המאמינה בעצמה, אפשר להאיר כל נושא, גדול או קטן ככל שיהיה" (3).  ובכן, ההשתקפויות שלפנינו בהירות ונהירות מאוד, צלולות ומלאות אור.

[1] Theodor W. Adorno, ‘Satzzeichen’. In: Noten zur Literatur, Frankfurt/Main 1981, p. 106.
[2] Uwe Johnson, Das dritte Buch über Achim. Frankfurt/Main 1961, p. 7.
[3] agnesz, Dürfen die das?! Ein paar Gedanken zur Diskussion ‘Autorinnen und große Themen’, http://angelikaexpress.twoday.net (19/09/2005).
המלצה זו היא גרסה מקוצרת של מאמר מקיף יותר מאת אולריקה מצר, שהתפרסם לראשונה בכתב העת: Literatur und Kritik N° 417/418, Salzburg: September 2007.את המקור ניתן לראות כאן: www.literaturhaus.at (April 2008) 

[ מידע על ספרים ] Reitzer, Angelika: Taghelle Gegend. (original language: Deutsch) Haymon, Innsbruck – Wien, 2006 . ISBN: 9783852185231.